לילה ללא לבנה, רגע לפני לידת ירח אב, חודש המחדש בברכת 'הניגודיות המשלימה' של סוף ותחילת מעגל. לבנת אב החדשה תעלה עוד מעט, עם מתנתה המיוחדת: איכות מרתקת של הלחמת שיא הכאב, לתחילתה של ההלחמה. נכנסנו לליבת ימי "בין המייצרים" – תעלה צרה של מוות ולידת החיים מחדש, שתגיע לשיא האש, סביב ט' באב: תכלה, תלחים ותעורר את החמלה, שתאפשר תחילת מחזור חיים, בחגיגות האהבה בלבנת אב המלאה של ט"ו באב.

נחזור לרגע למחזור השנה… סוף תמוז, תחילת אב ( מוזמנים לקרוא את המאמר השלם כאן)….פרות השנה שכבר הבשילו, תוססים, מרקיבים, ונופלים על פני אימא אדמה, מטילים זרעים חדשים של מחזור חיים חדש. ימי 'בין המייצרים' נחווים "קשוחים" לכל הברואים: אנחנו חמים, מיובשים וקלים להצתה. האש רוצה לשרוף, לכלות ולהשמיד, כדי להוליד חדש.

שיא ה'יאנג' במחזור השנה, מורגש בחם אנרגיית האש המכלה: הימים הלוהטים מלבים את האש ומעוררים איכויות של מתח, החצנה, ודינים אחרונים: מלחמה, טביעות, שרפות יער… בית המקדש נשרף פעמיים בזמן הזה בשנה!

אנרגיית האב בשיאה: "אני  הכי" היא זועקת בעצמה רבה, עד שבנשקה הכל מכלה,

ואז היא חוזרת אל האמא המחיה.

באלול נצא לחפשה, כמו להביט על הכל מחדש, לקבל מהמרחבים והטיולים השראה,

עד לזריעה מחדש, לפני הגשמים הראשנים, של לבנת חשוון.

היאנג בשיאו נחווה במתח אדיר, ואנו הברואים, כמו הקוצים מסביב, ניצוץ קטן… וכל השדה עולה באש. ביטוי לכך הוא המלחמות שקורות באזורינו בזמן הזה (אגב יש לזה הסבר טכני, שגם הוא ביטוי של עליית היאנג: טמפרטורת הגוף והחוץ כ"כ גבוהות, חמות וזהות, עד כדי כך  שהגאלאים והמקמים המשוכללים של הצבא לא מצליחים לזהות)

עם תחילת כתיבת המאמר, בירח החדש, ניסיתי להימנע מדיבור בנושאים של שנאה ואהבת חינם… חשתי שהם ריקים מתוכן, מאוסים, ובעולם קשוח כ"כ ממילא אף אחד לא ממש ברור עד הסוף מה חשיבותם…. אך הערב, מוצאי ט' באב, זכיתי גם אני בהתנסות מחדדת ומרככת בין מלחמה, חמלה והלחמה… שוב חוויתי בגופי איך 'הפרדת יתר' ביני ובין הזולת יוצרת כיווץ, ואיך ברגע אחד של חמלה.. אני יכולה להלחים ולהחלים באהבה מרפאת ולהנות בתוכי ומסביבי מתנועה עשירה של חיות ודם.

כל החודש אני מנסה לבנות את בית האירוח שלנו… יחד עם לנסות ולהיות עם ילדים בחפשה ( אין לנו סבתות חיות בפיזי…אז יש לי בזה גם משרה מלאה) ….מרגישה שכולם מסביבי עובדים ושולחים לי ילדים, ואני בבית מנסה לעבוד…אבל אין אינטרנט, אין פינת עבודה, יש ילדים, כל רגע משהו נכנס… והייתי רוצה כ"כ לארח כך בנחת… לצור יחד, לנגן סביב האש, ללכת יחד לטבילה… אבל אני שקועה בהקמה, מוקפת אנשים וחשה כ"כ לבד.

גם האתר והבלוג כמעט היו מוכנים בלבנת אב החדשה, אבל אז אי הבנה ו"הפרדת יתר" יצרו כאב לב גדול….הרבה אש…מנסים עוד להחלים עם חמלה…צ'קרת הגרון שלי כמעט והשתחרר מהמחנק… אבל החודש נשברה לי הגיטרה (שלא התה אהובה מימלא) התוף נשאר אצל חברה שעברה על הציור+ שלי בחינה, והבלוג והאתר נתקעו… בשל הפרדה יתרה….

בערב תשעה באב הגיעו אלינו חברים, משפחה עם שלושה ילדים, חשבתי שהחבר יעזור לחלץ אותי מהתמודדות עם אתר "בוקינג", אבל דווקא שהתה לי אהבת חינם זמינה ממנו גיליתי ש'בוקינג' הורידו אותי לגמרי מהאתר…אירחתי אותם בהרכנה, ובבוקר כשירדנו להביא לחם ממאפיה, הונחת לביתי עוד ילד וגור חתולים גוסס אחד.. המשכתי להתרוצץ ורצתי להביא גבינות מעזים שמחות מהשכנה, וחבר יקר שעזר לי לארגן את המרחב נעקץ קשות ע"י עקרב.

ידעתי שעלי לשרת ולתת ליום הקשה לעבור באהבה, אך העובדה שאנחנו לא מופעים באתר, רגע לפני תחילת ה'עונה החמה' (יום אחרי תשעה באב) לא נתן לי מנוחה ובכלל… הדיסונסס מול הבניה האינטרנטית והבניה האנרגטית כאן בד בבד ממש מסבכת לי את התודעה. …

מחר היא תזרח במילואה ( מנסה לכתוב את המאמר בזמן הווה….) חשה כמו אדמה צרובה מאש שממנה מנצה עם פלומה ירקרקה של חיות חדשה, ועם סגירת המעגל של מעבר מאמירים לכליל, בדיוק עכשו, לפני שנה (הסיפור המלא כאן, אני מתרחבת לתוך החדש…כמובן שעם "בוקינג" והאתר הסתדר הכל יומיים לאחר ט' באב, ואני מרגישה שאני מתחילה להבין את ה"משרה" החדשה-( ארוח מלא רח…בביתנו המפנק שבכליל המדהימה… ) אז… נתתי לעצמינו (לי ולילדים) יום התחדשות בביקור אצל 'אימא בניאס' המרפאה והמחיה…ובלילה טבלנו בגיזר (נביעת מים חמים מתוך האדמה) לאורה  הבוהק המאיר את האפלה.

יום שישי, בוקר של לבנת אב המלאה: שלשום אתמול הדלקנו אש, קיבלתי גיטרה מדהימה וחדשה, וגם לראשונה הובלתי בניגון שירים…וקיבלתי חיזוקים מעודדים מהמעגל, מיום ליום מורגשות ההקלה, הנמסות ופתיחה, עד לפתיחת הקיצית במלאה: החלק בשנה שבו הכל פתוח אפשרי וקל … אנחנו נהנים מביקורי האורחים וחברים, ומטבילות בים הגדול ובמעיינות המים החיים.

שנה חלפה מאז כתיבת הבלוג הזה…. מה שעושה את היום ליום הולדת לבלוג ולאתר .

נעזרתי במאמר הזה לשרוד את הגל השנה.

למעשה אני בשיאו, אבל קשה לי לחשוף אותו פה…

לא הצלחתי לשמוע את המלצתי " לנח תחת צל, עד תם הגל" ועליתי בלהבה…

ואם אתם שואלים עדיין מדוע זה כדאי להקשיב למקצבים מעגלים… הרי אנחנו ממילא כ"כ עמוסים…וחיים כ"כ רחוק מטבע….מהלבנה ומכוכבים… אז אני עונה בלחhשה… הזמן… כמו כל המקצבים הטבעיים לא נע בקווים וריבועים, אלא בספירלות ומעגלים… אז כדי לעבוד אתו ביעילות, כדי להבין מתי הגל יורד ומתי הוא עולה, מתי לעזוב את הגז ומתי "להרביץ"….

נשיפה מולידה את השאיפה, הלילה מוליד את היום החדש, כאב מעורר מודעות להתמרה, וקושי הוא שער להטמרה, כשם שפעם ידעו הנשים את סוד מחזור לבנה וידעו מתי הגל העולה שלהן, ובעזרת רחמן והלבנה כיוונו את עצמן… ו'לתפוס את הגל בזמן'

ומתוך הקושי גם לנו נולדה גם לנו לה התחלה חדשה… יש לנו אתר ובלוג, גיטרה, קהילה, ובית אירוח מהמם ביופיו, עם שפע של מקום לארח אתכם באהבה ושמחה הללי אימא הלל -יה מוזמנים לתאם כמה ימי נשימה כאן אשמח לדעת האם התכנים עוררו בכם עניין, בתגובה, כאן, בסוף כל מאמר. תודה רבה, אמן שתהיה לכולנו שנה של השלמה שלמה.

שתפו ועקבו אחרינו:
YouTube
Instagram