חנוכה הוא חג יוגי, לטעמי, מחובר במהותו ובסמליו למהות הנובעת מהיוגה בכלל ומהיוגה-השמאנית-מעגלית בפרט. אעבור כאן בקצרה רבה על הסמלים ואציג, לפי הבנתי, את מהותם…
המסע האישי סובב סביב ועם חגי הלבנה: בתשרי מתחיל מחזור חדש – השרה והשתרשות בצ'קרה הראשונה, בחשכת חשוון צלילה מהירה לרחם החורף החשוכה והפורה, לצ'קרה השנייה, ובכסלו, מתוך האפלה, ובעזרת השמן, ניתצת הלהבה…. כך סובבים אנו במחזור השנה, כמו הסביבון, נשנים ומשתנים עם השנה, שוב ושוב, סוב וסוב, על ציר המרכז.

מתוך אפלת חודש חשוון, אנו שוקעים פנימה, כזרעים שנטמנו בעומק האדמה ומתפללים מעומק ההוויה להגשמה ולגשמי ברכה, אז אנחנו יוצאים למסיק זיתים, נזכרים בעזרת מאסטרו עץ הזית את אומנות ההעמקה לפנים האדמה ומפיקים שמן רך, מחמם ומאיר לקראת העונה הקרה. והנה תפילת הזרעים, השורשים והאדמה נענתה, הגשם מרווה את האדמה והזרע נותן שבט קטן, עדיין בתוך האדמה, כעובר, רגע לפני היציאה….

השמן הוא הנשימה- ביכולתו להתמיר חומר לאור, לחום, לרוך, והוא המאפשר את ההצתה- חיבור דרך הגוף הפיסי והחשמלי- למהותה של הנשמה.
נס פח השמן: הוא הנס היומי בו אנו מתמלאים: מתחילים את התרגול ריקים, נושמים ומשמנים, ולאט לאט הכד מתמלא, ולפתע מרגישים מלאים….בכל תרגול אנחנו שוב מופתעים…. שוב קרה הנס ואנו "משומנים" בשפע פנימי.

הכד מבטא את הכלי: בתחילת התרגול, אנו מתרוקנים בהתמסרות, בגוף ובתודעה, לתמיכת האדמה, ומפנים מקום לחדש. בעזרת העמקה הנשיפה, מתאפשרת עזיבה מטונוס ומאחיזות שווא, במצב המעביר, של תנוחת העובר, פנינו אל האור כמו עובר בתעלת הלידה ( שכן פסגת התרגול, היא התמלאות ההכלי-הכד – בהוויה)
בית המקדש הוא המושא אליו אנחנו מקדישים את תשומת הלב- כל פינה- פיזית, מנטלית ורוחנית שתזכה בתשומת ליבינו תפיח חיים במושא, וככל שתשומת הלב שלנו תהיה רבה וממוקדת יותר כך בית המקדש יצבור יותר אנרגיה, חומר, קדושה וחיים

הצתת הלהבה בימים החשוכים של כסליו מבטאת את התעוררות הלהט הפנימי- אורה של הנשמה.

החנוכייה היא צורה מקודדת המבטאת את המבנה הפיסי והרוחני שלנו אחד לאחד: שורש מטה, כתר מעלה, שני ש'ינים, שנפגשים במרכז: שניים מחזיקים מטה לייצב הן הרגלים, שתיים נפתחות מהלב, לצדדים ומעלה אל ההשראה.
באמצע ה'שושומנה'- השמש, המשמש כעמוד לתשדורת הקשר שעובר במרכזינו, בין השמיים לאדמה.

סופגנייה- בצק כגוף העוטף את המתוק-מתוק הטמון בפנים, מהותינו ומהות החג.
באנו חושך לגרש- מניסים את החושך הפנימי בנשימה המביאה את האור אל כל פינות הגוף באמצעות הנשימה, המשמנת את ההוויה. ואת חשכת הבורות (תפיסה עצמית חיצונית) לעבר המהות הפנימית אורה הפנימי של הנשמה. והלביבות…. הן מכינות אותנו לעליה מעלה לצ'קרה הבאה, אל הלב,
…..עם התמלאות לבנת אדר.

שתפו ועקבו אחרינו:
Facebook
YouTube
Instagram