מה גורם לי לקום בארבע בבוקר ולנסות לתפוס רכבת מצפון לדרום, לאחר שכבר פספסתי אותה, בעכו, בחושך, בריצה מביכה, בשבוע שעבר? מה גורם לי לנסע למדינת פלסטין הכבושה, שעד כה נמנעתי מלשים את רגלי בה….

זו הנורה שבמוחי התוסס נדלקה, ושוב ושוב נדלקה…. (החזון של לעשות שמלות וגלביות מבדים אורגניים, עם רקמה עבודת יד, ולעזור לאוכלוסיית נשים במצוקה)….כבר למדתי להקשיב למקצב- אם זה נדלק כך שוב ושוב- זה מבקש פעולה! אז לאחר שפספסתי את הרכבת מעכו לרהט בשבוע שעבר בדקה עלובה אחת, מצאתי עצמי שוב בתחנה החשוכה, גאה בעצמי של שהצלחתי לשים ברכבת שעצרה את רגלי האחת, והשנייה…..


הנופים הירוקים חלפו והפכו לצפיפות הבניינים הרבים של המרכז, ואט אט לערבות הערומות של דרום המדינה. בתחנה חיכו לי אראלה ונדב, כשאני מוצפת התרגשות וצפייה דרוכה. אני נכנסת לאוטו ומקשיבה. מקשיבה ומקשיבה, עת מכוניתה הקטנה ממשיכה דרומה לכיוון ערד (ושואלת את עצמי, איפה זה פלסטין בכלל?) ואז יש פניה לא מוכרת, וחומה ענקית לבנה, "לנו, הכובשים, אין בעיה לעבור" מסבירה לי אראלה, ושוטפת אותי בעובדות ודעות על המצב הקשה של האוכלוסייה, עת חצינו את התחנה הצבאית, בהנפת יד קלה, דרך החומה הלבנה….זהו אנחנו שם…כאן….במדינה הזרה, אליה נשבעתי, שלא אכניס רגל ולא יד.


 עיני שותות את המראות החדשים, דרך חלונה הכהה של המכונית: גבעות סלעיים בלתי מיושבים, כשלעיתים מרחוק נגלה ריכוז אורבני קרח מעצים, ולעיתים ישובים קטנים עתירי שדות מוריקים, מרכזים מסחריים ועצים שופעים. גם ללא עמדה אישית נקל לזהות את ההבדלים הזועקים בין ריכוזי האוכלוסייה היהודים, לעומת דלותם המביכה של ריכוזי האוכלוסייה הערבים.


המכונית הזעירה יורדת מדרך המלך לשביל עפר, לארץ גבעות הסלעים העצובים. עוד עליה, ואז נגלת אט אט פזורת אוהלים, חורבות פחונים, והנה האוטו הקטן נעצר, ואני יורדת דרוכה ….והנה… כבר הייתי כאן: בחלומותיי עתיקים על הצוענים, השבטים ….עשרות פעמים….הייתי בדיוק כאן….


השעה עשר בבוקר, אמצע הקיץ, הסלעים הלבנים עם ערמות הפחונים נטושים מרח אדם. למרות שעת הבוקר המאוחרת, וללא עץ אחד שיעניק צל, לא חם. כאן צמיגים הם אבני הבניה: אם ברשותך צמיגים רבים, הרי שיש לך קורת גג נפלאה….


למרות הכבשים בדיר, היונות שמננשות את הזרעים וידיעה תאורתית שיש כאן חיים…. המקום חסר חיים. אולי זה החיים ללא רוח החיים…והנה מצילה אותי מהמבוכה משלחת שבאה לקבל את פנינו ולהובילנו לאחד הפחונים של אישה בשמלה ארוכה וכהה. אישה עצובה, גבר וגברת צרפתית מלווים אותי עת נכנסו לפחון-בית של האישה, שמהמעט שנחשף מבגדיה ופניה נגלה כאב, השפלה ומבוכה קיומית קשה, וגבר אחד.


אראלה מציגה את הנוכחים. לגברת הצרפתית ארגון עזרה, וזו וואדיד והאח שלה, היא אינה נשואה, וגם ילדים אין לה. כוס תה 'באלדי' טעים ואנחנו מתחילות להתכתב עם בדים: היא מראה לי. אני מראה לה. הרקמות עבודות היד מחזירות שמחה וחיות לתמונה. כמה יופי יכול לצאת מאדם שבור… השראה!!!!


אני מגישה לה את השמלות מהמשי הפראי, ואנחנו מנסות, יחד עם תרגום  האח, להתגבש על דוגמא, עיצוב ששאוב מהמקורות העתיקים של תרבות חברונית עתיקה, שבאזורינו כמעט נכחדה… יש התחלה….משאירות לה שתי גלביות מכותנה אורגנית, ואראלה מובילה לצאת מהחורבה.
 
 על אדמה יבשה זרועה בסלעים, בצידה השני של גבעת הפחונים, הגענו למרפסת של משפחתה של שרה. כאן כבר יש יותר שמחה, הבת מבקרת עם התינוק שלה, וכולנו מתפעלים ממתיקותו שובת הלב של הפעוט הקטן. שרה שהיא הסבתה ברת מזל, מפנקת אתנו בפיתות, חומוס וזיתים מעשה ידה, ורק לאחר הנשנוש (קצת קשה להפסיק כי הכל נורא טעים) אנחנו שוטפות ידיים ומתחילות לנופף זו לזו עם בדים: [שלי איכותיים אך ריקים ושלה עטורי רקמות צפופות, קטנטנות, מלאות ויפיפיות על גלביות מבדים סנטיים ושחורים.


תוך כדי ניסיון למצא את העיצוב, מגיע איש התלושים, ומחלק דפים קטנים. כל דפון מקנה אפשרות לקבל קילו קמח מאחד הארגונים. המצב הוא כזה: תושבי סוסיא סולקו מאדמתם והתיישבו על אדמותיהם החקלאיות במקבץ הפחונים. במסגרת תכנית ממשלתית להפריד את הגדות הפלסטינאיות, הצפונית והדרומית, המדינה שוקדת בהתמדה, על ייאוש ושבירת רוחם של הדיירים, ולא מאפשרת, את התיישבות המשפחות הצעירות סביב ההורים.


 בעלה של שרה שכל השבוע את אביו. פניו חרושי הקמטים, מזכירים כי פעם היה עומק לחיים: אב זקן, כבוד, השראה, ושפע סיפורים על כובשים המעוררים את הכוחות על-אנושיים של הברואים. אך הביקור של הבת וביתה, שמתגוררים בכפר הסמוך, וכרגע מבקרים, מחיה את הנוכחים ברח של חיים חדשים. לשרה כואב הראש, ובתיקי אקומול, מצרך יקר ערך, בנסיבות הקשות של המארחים. אנחנו בוחרות עיצוב, אני משאירה בידיה את השמלות מהמשי הפראי ואנחנו ממשיכים.
 
ממש במורדות ' גבעת הפחונים' מתנוסס מוזאון המפואר עתיר אוטובוסים בחניה, המפאר ומנציח את התרבות העתיקה….. רק של תרבות אחת, בעוד תושבי המקומיים מתקיימים בקושי מנדבות אנשים טובים בודדים מכל העולם,  צורם, מוזר, מתמיה פוגע בערך המכונה 'אדם' וגס כ"כ !!!!
 
 אנה אל תבטלו אותו, אל תקפצו עלי ואל תקראו לי  "שמאלנית", אני פשוט מאמינה בזכותם הקיומית של כל הברואים וממש לא מאמינה לסיפור הזה של אחד על חשבון השני, ברור שהמציאו את הגישה יצרני המלחמה, כשם שנהיר לי, כמו השמש הזורחת בבקרים, ש כ"כ זה רחוק מלהיות הרצון האלוהי!!!!


בביקור הבא של המשלחת שאני בתוכה מבקרת בכפר גדול יותר את ג'ומעה שמתאושש מלינץ' אכזרי שבוצע ע"י המתנחלים, והביקור האחרון הוא במעין "חוות בודדים", גברת ואדון מבוגרים ומעודנים.
המאהל שלהם מטופח להפליא אך הניגודיות כמו כורעת אותי לגזרים. ראשית בהיבט האישי. נסעתי לשליחותי הפנימית תוך התעלמות מוחלטת ממצבי הפיסי. באותה תקופה סבלתי מאנמיה משוגעת שלא אפשרה לי לשבת יותר מ15 באותה תנוחה ( אכן הזוי ותודה לאל השתחררתי מהמצוקה הקשה הזו לאחרונה) תחילה "התנמלו" האיברים החיצוניים, ואט אט, בישיבה ממושכת (ובאותה תקופה שינה התה לאויב מפחיד) הנסיעה הארוכה ברכבת, באוטו ואצל המארחים כאבה לי כבר בכל גופי, וזאת… בניגוד מוחלט למוד הקשוב, הסקרן, הנינוח לכאורה שהייתי בו.


גם הניגודיות של שני המבוגרים שמאדירים בעדינות ונאמנות תמה את ממלכתם הצנועה, שאין בה הרבה, אבל כל פרט בה שופע בתשומת לב ואהבה מחיה, העצים והצמחים הצעירים שמחים, הסבתא והסבא, בגלביות כמלכים, דיר הכבשים המתוקים, יחד עם הידיעה שהסב חולה בסרטן ממאיר, הסירחון של החיות עם לבלוב הפרחים, השרב, והתנפצותם הדרמטית של הרעמים המתקרבים, ה"נחת" של ארבעה אנשים מבוגרים שיושבים  על כוס קפה ומדברים על החיים, יחד עם המרחק הגדול שלי מחובותי ומשפחתי……
רק שעות מאוחר יותר שכבר חיכיתי לרכבת בתחנת רהט, מניעה את גופי הרדום בריקוד, לצד ניסיונות נואשים לטפל את ההזנחה האינטרנטית בניהול ה'גסט האוס' שלי, ערב יום חמישי…. ועוד נסיעה ארוככככה וישיבה נוראית. את החלק האחרון, מחיפה עד עכו, עשיתי בצעדות נואשות ברכבת עמוסה של חמישי….זה היה בתחילת ספטמבר לדעתי.


 זהו הן כאן השמלות עם העיצובים הראשונים, באתר פרימיטב הם יעלו 100 דולר אבל אורלי הנשממי,  אשרה לי מחיר מפנק לחברים!!!!


כמו כל הנצה, אין לי מושג כמה עמוק זה ייקח (יש כמה רעיונות, אבל אני עדיין בשלב של "להקשיב") בנתים יש שמלות ממשי פראי (ללא הניצול של התולעים)  עם רקמות עבודת יד שתומכות באחיותינו הנשים שחוברות למלאכה עתיקה ולכוח המעודן של נשים ……

לרכישה במחיר מבצע מוזמנים ללחוץ כאן: https://circulershamanicyoga.com/shop/

[
 
 

שתפו ועקבו אחרינו:
Facebook
YouTube
Instagram